מגורשי יפו

סמוך לגן הזיכרון, מוגדרת חלקת קבורה לחללי הגירוש התורכי, פליטי תל-אביב. ב-י"ג בניסן תרע"ז (1917) הכינו האנגלים את מתקפתם על ארץ ישראל.
הצבא התורכי, שהיה מוטרד מהתקדמות האנגלים ומחשש לסיוע היהודים למתקפתם הוציא פקודה ובה צו גירוש מיפו והמושבות אשר מדרום לה.
מגורשים רבים פנו לכפר-סבא שלא נכללה בפקודה עם עגלותיהם, הקימו סוכות מענפי אקליפטוס בחורשת "פסקל" (בגבול מגדיאל של ימינו(. כפר-סבא המושבה בה חיו 51 בוגרים וילדים הפכה למעין מעברה שנחלצה לעזרתם של המגורשים.
שני בני המושבה, שדמותם נחקקה בזכרון המגורשים הם מאשה סקיבין ודוד לוינברג בן ה-24 שסייעו ב"חרדת קודש".
עד ראייה, מרדכי בן הלל הכהן, מעיד כי הסוכות שהקימו המגורשים הן "רחבות ידיים, ויעשו להם שני חדרים, אל תוך הסוכות הביאו מיטות וגם רהיטים אחרים, ובאחדות מן הסוכות ראיתי יד עקרת בית חרוצה שהשתדלה לייפות דירת ארעי זו כתפארת בית, סוכה גדולה הוקצתה לבית הכנסת..."
ראשי "ועד ההגירה" הרופא ד"ר הילל יפה והעסקן מאיר דיזנגוף, פרסמו קול קורא ליהודים שעקרו לצפון לחדול מלבוא לכפר-סבא וביומנו כתב: "כמעט כל היישוב בכפר-סבא חולה, מלוכלך, כ-25 מתים כל שבוע..."
הלכלוך היה קרקע נוחה להתפשטותה של מגפת טיפוס הבהרות שפרצה בסוף 1917, בה נספו מקומיים מהמושבה ורבים מהמגורשים, המתים נקברו בבית הקברות הישן בגבול שכונת גאולים ולאחר מכן בגן הזכרון. רוב המצבות הוצבו לאחר המלחמה, רובן ללא כיתוב בשל אי זיהוין.
היום משמש בית הקברות כבית קברות לחללי צה"ל ומקום לטקסי זכרון לחללי מערכות ישראל.

הדפסהדואל

המוזאון ברשת
FBI O YTI O